האיור יתמלא בצבע במהלך ״פסטיבל תיאטרון הקרון״ כחלק ממתחם החוצות, על ידי ילדים מבקרי הפסטיבל. האיור הסופי יתלה במרכז העיר בזמן פסטיבל אאוטליין. סשה נאומוב הוא מאייר, מעצב גראפי, אנימטור, אמן ומוסיקאי פעיל בירושלים. איוריו מאופיינים בילדיות, ממזריות, מקוריות ושמחת חיים. באיור גדול המערבב את העבר, ההווה והעתיד יחדיו מתאר נאומוב ירושלים אחרת, כזו הלקוחה ממציאות בדיונית פנטסטית.

בתערוכה ראשונה בישראל, אליה עלתה מרוסיה בעקבות המלחמה הערה, מציגה המאיירת זוכת הפרסים אניה דסניצקיה דיאלוג חי עם מושג ה'בית'- מושג חמקמק ואינו מובן מאילו. דיאלוג עשיר וייחודי זה נפרש על פני חללי הגלריה באופן המשלב בין איורים לחפצים כמחקר ויזואלי וטקסונומי חוצה זמנים ותקופות. בין האישי ללאומי, בין הממשי למדומיין ובין הגלותי למקומי, התערוכה מזמינה למסע שלא יכל להתקיים בשפה אחרת שאינה שפת האיור

בעולם הבניה והאדריכלות ישנה ביקורת על שכונות המגורים, הבניינים והדירות חסרי הזהות, כאלו הנראים כתוצרים משוכפלים וגנריים אשר לא מתייחסים לצרכים השונים והמשתנים של הציבור. מנגד, קיימת

הטענה ששכפול וחזרתיות מייצרים ביטחון, יציבות, סדר, ארגון, נקיון צורני, שקט ואפילו רוגע.
כחלק מהתמקדות פסטיבל אאוטליין 2022 ברחוב יפו, קבוצת מאיירים מוכשרים זיהו ובחרו חלקים מרחוב יפו הכאוטי, הרועש, הצפוף, העמוס והרבגוני, אותם הכניסו לגלריה העירונית בתבנית מסודרת, חזרתית ומשוכפלת, תוך הפיכת החלל הגלריסטי הלבן למעין המשך של תחנת הרכבת הצמודה. בכך, הצליחו לסדר ולארגן את הרחוב מבלי לאבד את האופי והיצירתיות שבו וגם להעביר את המבקרים חוויה חדשה של חוץ- פנים בחלל הגלריה.

התערוכה "דפוס מתגלגל" הזמינה עשרה מעצבים ואמנים "לגלגל דימוי" בנושא "חותם"
הדימוי הנבחר נדד בין המדיומים האמנותיים השונים: מוידאו להדפס ידני ומהדפס ידני חזרה לעולם הדיגיטלי, דרך מדפסות הפלוטר והריזוגרף המיוחדות של הדוג'ו- פלטפורמה להתנסות, לפיתוח מקצועי ולמשחק עבור תושבי ירושלים ויוצריה, ובית מלאכה רב תחומי לאמנות ועיצוב. התמונה המלאה נחשפת רק מתוך מעקב אחרי הדימוי לאורך גילגוליו השונים.

בבניין הלמסלי המחודש, בו שוכנת גלריה עזריאלי של המכללה האקדמית ‘הדסה’, פעל בין השנים 1956-1922 בית הקפה ׳פת׳. התערוכה 'עוגת שכבות' מתכתבת עם פרק נוסטלגי זה בהיסטוריית המבנה ומחברת בין מדיום האיור למדיום הצילום. חלונות הגלריה מחולקים בין סטודנטים בקורס צילום קולינרי בחוג לתקשורת צילומית של המכללה האקדמית ‘הדסה’ ובין מאיירות המתמחות באיורים קולינריים. הסטודנטים בחרו איורים מספרי בישול מקומיים ותירגמו אותם לתצלומים מלאי צבע ודימיון. המאיירות תירגמו את תצלומי הסטודנטים בחזרה אל המדיום המאויר והוסיפו גם הן שכבת פרשנות אישית הנובעת מסגנונן.

תערוכה קבוצתית של 13 מאיירות ומאיירים לכבוד ציון 100 שנה לפטירתו של אליעזר בן־יהודה.
כל אחד ואחת ממשתתפי התערוכה בחרו מילה מתוך רשימת המילים שחידש אליעזר בן יהודה, אותה איירו לפי פרשנותם האישית. זו תערוכת איור עם דגש טיפוגרפי, ולכן התבקשו המאיירים לשלב באיורים את אותיות האלפבית העבריות.

רצפים שונים; מעגלי התנהגות; טקסים מודעים ושאינם; כאלה שרוצים לשבור ולשנות וכאלה שמבקשים שנשמור אותם בדיוק כפי שהם; דפוס יוצר מרקם, בונה שיגרה ומזמין שינוי.
השנה, תערוכת המאיירים הירושלמים עוסקת בפרשנות אישית ל'דפוס חוזר', בדפוסים הקטנים והגדולים של החיים ובתבניות הקיימות בנו ובעולם.

שישה יוצרים ויוצרות בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל מציגים פרשנות ויזואלית לאותו מקום, פעמיים: פעם אחת בהצצה בחטף, מבלי לראות את הקצוות ואת ההתרחשות; ובפעם נוספת בהתבוננות לאורך זמן, תוך לכידת סיפור. בין שתי העבודות שחוזרות לאותו מקום נחשף- פעם אחר פעם- השינוי, הפער, הפספוס והגעגוע.
התערוכה מוצגת לאורכה ומשני צידיה של המנהרה המובילה מהתחנה המרכזית אל תחנת הרכבת "יצחק נבון" ומציגה פסיפס מרתק של מראות בזמן ובמרחב הישראלי באמצעות סיפור ויזואלי ייחודי.

מרחבי חיים שונים נבחנים בתערוכה כזירת תיאטרון: זיכרון ילדות תל אביבי, יחסים במשפחה הגרעינית, חדר מיטות זוגי פנטסטי, וגם סצינת בהלה באולם תיאטרון היסטורי. כל אלה משמשים כסט, תפאורה להתרחשות שהצופה יכול לפעול בה. חזרה פתוחה היא מושג השאול מעולם הבמה, רגע לפני שההצגה עולה רשמית ומהודקת, הקהל יכול להיחשף להכנות, להתלבטויות, לטעויות ולכל מה שמתרחש "מאחורי הקלעים", באזור הזמן בו עוד ניתן לשנות. הקהל בתערוכה מוזמן להפוך לעובד במה או לשחקן בהצגה שמתקיימת באזורים רגשיים טעונים מוכרים או זרים. דרך מילוי תפקיד בסצנה של מישהו אחר התערוכה פותחת שאלות על משחקי תפקידים חוזרים וחדשים בחיים האישיים.

החזרה היא כוח העל והטרגדיה של האנושיות. היא טומנת בחובה את היכולת להתגבר ולהתחיל מחדש, לצד הנטיה לא ללמוד מטעויות.
סדרת האיורים שיצרה עינת צרפתי בודקת את הפרטים הקטנים שמהם מורכבים נושאים גדולים ובוחנת ממה עשויות החזרות במערכות יחסים בין האדם והטבע, במשפחה, מלחמה ובאהבה. הסדרה מציעה הסתכלות ספק פסימית ספק אופטימית על הטעויות שאנחנו חוזרים ועושים משחר ההיסטוריה.

בעולם משתנה תדיר, בשטף החיים הבלתי ניתן לעצירה, כולנו מאבדים משהו בכל יום. בתערוכה זו נעצור להביט בדברים שהלכו לנו לאיבוד ובדברים שמצאנו. שישים וחמישה מאיירים ומאיירות מכל רחבי הארץ מציגים בשמונים איורים את המושג ״אבדות״ מנקודת מבטם וליבם ומעניקים לצופים הזדמנות למצוא בתערוכת קול קורא זו את עצמם. 

שמואל כץ- מחלוצי האיור והקריקטורה בישראל- הלך בעקבות השמש, טייל בארץ ואייר את נופיה ואת אנשיה.
כץ חתום על מספר נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית: מ'חסמב"ה', 'דירה להשכיר', דרך 'המזרח הפרוע', 'לך בעקבות השמש' ועוד. כל איוריו מאופיינים בקו קליל, הומור ושימוש בטכניקות מגוונות.

התערוכה מציגה את עבודותיו של כץ לצד עבודות של מאיירים בני זמננו, כולם מציגים את ישראל שלהם.

תערוכת איור לילדים.

מפלץ ענק מלווה בלהקת יצורים ססגונית פלשו לחלל הגלריה בבית הנסן ומילאו את החדרים במרדף עליז. אורית ברגמן וענת ורשבסקי ביצירה חדשה ומשותפת לצד איורים נבחרים מספרי הילדים שיצרו,  בתערוכה שחוגגת את רוח הילדים, משחקיות, דמיון וצבע.

בתערוכה חדר קריאה המזמין ישיבה משותפת של כל המשפחה והתבוננות נינוחה בספרים ובאיורים.

גדי פולק הוא מחלוצי אמנות האיור והקומיקס החרדי. בשנת 1993 עלה לישראל מרוסיה התוודע ליהדות וחזר בתשובה.
פריחתה של סוגת האיור החרדי הולכת יד ביד עם הצלחתו של פולק, אשר מחזיק ברפרטואר של מעל 50 ספרים מאויירים שהפכו רבי מכר בשפות שונות: עברית , אנגלית רוסית, יידיש ועוד. בסגנון ריאליסטי עשיר המכיל שכבות פרשנות ומימד חידתי, משלב פולק בעבותיו ציטוטים מעולם האמנות הכללי עם תוכן יהודי, ובכך משנה את כללי המשחק של האיור במגזר. פולק השכיל ללמד את מורשתו בבית ספר ייחודי שפתח בקרית ספר (מודיעין עלית) בשם "הקורס לציור האקדמי של הצייר גדי פולק" והתערוכה מאגדת לראשונה אמניות אלו להומאז' למאסטר שפתח בפניהם את עולם הציור בתוך עולם המסורת.

תערוכת המאיירים הירושלמים

בית ספר. אנקדוטות, קולות, ריחות, צבעים, יחסים, דמויות – עולם ומלואו חקוק בזיכרון. מגפת הקורונה בשנה החולפת קטעה באחת את השגרה ויצרה מציאות אחרת. השנה, לוחות המודעות לאורך רחובות ירושלים יהפכו לרגע ללוח המוכר מימי בית ספר, ויציגו את תערוכת המאיירים הירושלמים בפסטיבל אאוטליין 2021. התערוכה עוסקת בהווית בית הספר, בהשראת ״לאין שיעור אנתולוגיית שירי בית ספר" (מקום לשירה, 2020) בעריכת גלעד מאירי בהוצאת בית ״מקום לשירה״. 

התערוכה מוצגת על-גבי 16 לוחות מודעות עירוניים לאורך רח׳ יפו ומרכז העיר.

למפת התערוכה>

מנהרה, מעצם טבעה, היא חלל סגור ומוגדר שכל יעודה הוא להוביל את ההולכים בה מצידה האחד אל צידה השני. התערוכה המוצגת לאורכה ומשני צדדיה של המנהרה המובילה מהתחנה המרכזית אל תחנת הרכבת ׳יצחק נבון׳, מבקשת להציף את השאלה: האם גם לדימויים חזותיים יש שני צדדים? ואם כן, מהם היחסים ביניהם? האם המעבר בין הצדדים השונים של הדימויים הוא מעבר מהפנים לחוץ? מהכללי לפרטי? מהעבר לעתיד? האם היחסים משתנים מצופה לצופה או שמא נקבעים על-ידי יוצרם?

בתערוכה, שישה מאיירים ינסו להתמודד עם השאלה. כל מאייר יציג שתי פרשנוית, אשר ייצרו קשר עין עם הדימוי שיוצב מולן. ששת נקודות המבט הללו – כל אחת מהן מזמן אחר וממקום אחר, חלקן בכתם וחלקן בקו – לעיתים ישלימו זו את זו, לעיתים ילחשו זו לזו ולעיתים ימנעו זו מזו.

התערוכה היא מסע אישי ומשותף של ארבעה יוצרים, מארבעה אזורים שונים בארץ המהווים את המפגש בין המרחב העירוני לפראי. בין ההרים התוחמים את כרמיאל, דרך המגדלים סביב פארק הצבאים בירושלים, מרחבי הספר של ירוחם ועד לריח הים בשכונת בת-גלים החיפאית – כל מאייר יקח את הצופה למסע של פירוק והרכבה בין מציאות נוקבת לבין אסקפיזם מלטף, אשר יציג סיפור ויזואלי של טבע, אדם ומרחב הזמן.

במקום בו ניצב כיום קמפוס המכללה האקדמית הדסה, שכן גן החיות התנ"כי הראשון של ירושלים. מקימו ומייסדו, הזואולוג פרופ' אהרון שולוב, עמל רבות כדי להביא אליו חיות שהוזכרו בתנ"ך כדובים ואריות לצד ג'ירפות, קנגורו וציפורים אקזוטיות שטרם נראו במחוזותינו. 

כתבות מראשית דרכו של גן החיות, מציירות את ניהולו כמאבק מתמשך של שולוב וציוותו בנסיבות בלתי אפשריות ואת ניסיונם הצבעוני והעיקש להמשיך ולקיים מוסד ראשון מסוגו בישראל הצעירה. רוב הכתבות נעדרות תצלומים אך כתובות בשפה תיאורית עשירה. שבעה מאיירים ומאיירות הוזמנו לפתוח את חלונות מבואת גלריה עזריאלי אל עברם ההיסטורי ולשקף מהם זכרונות שהיו ואינם עוד.  

בשלהי המאה ה-19 או בראשית המאה ה-20, כאשר נבנה בירושלים מבנה רב מידות, היה לו יעוד מוגדר (לדוגמה: בית מגורים, בית ספר או בית חולים). הזמן עובר, העיר משתנה, ואיתה היעוד של הבניין מתחלף. כדרכה של עיר חיה, שוב היא משתנה ואיתה שוב משתנה היעוד של הבניין.

בחוקי הלשון העברית, "בניין התפעל" מציין משמעות של פעולה חוזרת, פעולה הדדית, שינוי מצב, ובזמן הווה הוא יכול לשמש גם כשם תואר. ירושלים היא עיר שכבתית, בשונה מתל אריכאולוגי שבו כל השכבות הן שכבות שקפאו בזמן, בירושלים השכבות ממשיכות להצטבר.

בית החולים ״שערי צדק״ ברח׳ יפו, נחנך בשנת 1902 כבית חולים יהודי, אשכנזי ודתי, ונבנה בו בית כנסת כחלל הראשון בקומת הכניסה. בשנת 1980 עברה לשכון בבניין הנהלת ׳רשות השידור׳ ופעלה בו כעשרים שנה. בשנים אלו, בית הכנסת הפך לחדר הישיבות. עם כניסתה של תנועת "רוח חדשה" למבנה לפני חודשים ספורים, הפך חדר הישיבות לגלריית  "הביאנלה של ירושלים". התערוכה מתבוננת ברגע הזה בזמן ובמרחב. מאיירים ומאיירות, אמנים ואמניות, יצרו מחוות חזותיות המתייחסות לשישה בניינים בירושלים שעברו גלגולים שונים בחייהם והפכו לחלל תצוגה בו אפשר להתפעל מאמנות.

בעלי מקצועות יוצאים לרחוב ונותנים עבודה

ברחובות בהם ממהרים היום לעבודה מנהלות מוצר, קואצ'רים, תאורנים ו-wellness experts, הזדרזו למלאכתם בעבר מעבדי עורות, כורכות ספרים, סנדלרים ושענים. 39 אבות המלאכה, שמהם נגזרים האיסורים ההלכתיים על מלאכה בשבת, מהוות מניפה מרתקת של סוגי עיסוק ופעולה. באמצעות ביטויים ויזואלים מחודשים ומפתיעים למגוון המלאכות הללו, נבחן מקרוב את עולם התעסוקה, אשר נדמה מחד שהוא משתנה ללא הרף, ומאידך ניכרים בו יסודות שנותרו קבועים משחר תולדות האדם.

העבודות מוצגות על תחנות הרכבת הקלה בירושלים, ה׳רֶשֶׁת הַעִצְבִּית׳ של בעלות ובעלי המלאכה בעיר.

האנימטור גיל אלקבץ יצר 35 לופים (איורים בתנועה) שעוסקים בנושא הפסטיבל השנה: ״שכבות״. כל לופ מציג סיפור מצויר קצרצר העומד בפני עצמו, ועוסק בהסתרה וחשיפה, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, ושאר היבטים ויזואליים וסיפוריים של נושא השכבות.

אמן הוידאו אריק פוטרמן חבר אל גיל אלקבץ ויחד יצרו מיצב אנימטיבי-אנלוגי של 36 מקלטי טלויזיה המוצבים בכניסה למבנה של בית רשות השידור לשעבר.

תערוכת קול קורא

בית שערי צדק נחנך בשנת 1902 ועד לשנת 1980 פעל כבית-חולים. לאחר מכן הוסב שימושו והוא שיכן את הנהלת 'רשות השידור'. בשנת 2021, החלה לפעול בבניין עמותת ״רוח חדשה״ והפכה אותו למרחב אמנותי ותרבותי תוסס. התערוכה ״חדר המתנה״, מציגה מחווה עכשווית למבנה ההיסטורי. 65 אמנים ואמניות נתנו את פרשנותם האיורית לציפייה ולהמתנה, ללחכות ל-. הנושאים מגוונים: החל מהציפיות הקטנות של היומיום לאבוקדו שינבוט ולקפה שירתח, דרך המתנה לאוטובוס או לגשם שירד, ועד לציפייה לילד, לזוגיות ולחיבוק.

קו, כתם, שרבוט. מהו רישום? מה בין רישום לאיור? רישום חופשי מתוך התבוננות, כאמצעי ביטוי והבעה אישית, רישום ככתב יד. התערוכה מציגה רישומים ועבודות של סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בקורס 'כתב-יד', שנעשו במהלך סמסטר אחד. הסטודנטים עבדו בגדול ובקטן, רשמו בחוץ ובפנים, על השולחן ועל הקיר, השתדלו לשכוח מ'קונספט' וללכת בעקבות הקו, לאן שיקח אותם… 

בשנה האחרונה המאייר אסף בן ארוש טיפח במסירות חלקת ירקות קטנה בקיבוץ בו הוא חי. החלקה היא נקודת מפגש אינטימית עם הטבע, עם עצמו ובאופן מסויים גם עם הקהילה בקיבוץ. בחלקת הירקות הוא חווה את השינוי הבלתי פוסק של מעגל החיים בטבע: הגדילה המהירה ושפע צמחי הירקות, חילופי העונות, המפגש עם חיות הבר (שנהנות גם מהירקות), המחלות, המזיקים והמוות שמגיע במוקדם או במאוחר. 

התערוכה מציגה ארבעה שירים ברוח שירת הייקו, המתארים את החוויה החקלאית ואת האווירה המיוחדת השורה בחלקת הירקות. המראה ההוליסטי שנוצר אל מול הצופה: השיר, האיור ומערכת היחסים ביניהם, מבקש לתאר בצורה השלמה והמלאה ביותר, דווקא ברחוב הסואן ובדרך לשוק מחנה יהודה, על חלונות הראווה הגדולים, את החוויה האינטימית, האישית הזו.

״מיד ליד״ היא אסופת שירים המבוססת על התכתבות הדדית בין מדיומים אמנותיים שונים – שירה כהשראה למוזיקה ומוזיקה כהשראה לאיור. השרשור היצירתי החל בפרויקט הקונסולה משנת 2020, שיזם איגוד המוזיקאים והמוזיקאיות הירושלמי. שיתוף הפעולה בין מבחר המשוררים והמוזיקאים הירושלמים, הוליד ערב הופעות בלתי נשכח ואלבום שהופק עבור הפרויקט. ״דוג'ו״, המרכז הרב-תחומי לאמנות ויצירה,  המשיך את היצירה שהתהוותה בקונסולה והעניק לה גלגול נוסף.

בתערוכה ״מיד ליד״, הפכו שירי הקונסולה לנקודת מוצא ליצירות חדשות, הפעם בפרשנות מאוירת על-ידי חמישה מאיירים. התוצאה היא אסופת שירים מקומית רבת משתתפים, הפונה לכל החושים דרך החיבור הקסום שבין דימוי חזותי, מוזיקה וטקסט.

בשנת 2020 יזם איגוד המוזיקאים.יות הירושלמי את פרויקט ׳הקונסולה׳, אשר הפגיש משוררים עם מוזיקאים. האחרונים הלחינו את השירים שקיבלו, הופיעו איתם והפיקו אלבום מוזיקלי המאגד את כולם. ה״דוג׳ו״ (מרכז הרב-תחומי לאמנות ויצירה) המשיך את גלגולו של הפרויקט: בתערוכה ״מיד ליד״, הפכו שירי הקונסולה לנקודת מוצא ליצירות חדשות, הפעם בפרשנות מאוירת על-ידי חמישה מאיירים. התוצאה היא אסופת שירים המודפסת בטכניקה ייחודית ופונה לכל החושים דרך החיבור הקסום שבין דימוי חזותי, מוזיקה וטקסט. אתם מוזמנים לקחת ממנה השראה, ולהעביר אותה הלאה.

לפני כשנה, יזמה קהילת המוזיקאים הירושלמית (אממ"י)  את פרויקט ׳הקונסולה׳, אשר הפגיש למעלה מ-50 משוררים ומוזיקאים. האחרונים הלחינו את השירים שקיבלו, הופיעו איתם והפיקו אלבום מוזיקלי המאגד את כולם. ה״דוג׳ו״ (מרכז הרב-תחומי לאמנות ויצירה) המשיך את גלגולו של הפרויקט ובתערוכה ״מיד ליד״, הפכו את שירי הקונסולה לנקודת מוצא ליצירות חדשות, הפעם בפרשנות מאוירת על-ידי חמישה מאיירים. התוצאה היא אסופת שירים המודפסת בטכניקה ייחודית ופונה לכל החושים דרך החיבור הקסום שבין דימוי חזותי, מוזיקה וטקסט. אתם מוזמנים לקחת ממנה השראה, ולהעביר אותה הלאה.

בלילות, רהיטי העץ הדוממים בחדר נזכרים שהיו פעם עץ ביער. כשמתבוננים בתשומת לב מיוחדת בחפצים שבחדר השינה הביתי, הם מתעוררים מתרדמתם. לפתע, נפתח פתח במציאות המוכרת, בו מתגלה הדרך אל היער, אל תת-מודע מפחיד ומושך. זהו מרחב המגלם את אפשרויות הקיום הנסתרות והמודחקות. 

בתערוכה בגלריה ׳ביתא׳, חושפים עפרה אייל ואיתמר פלוגי ״פלוג'ה״ את הזכרונות ששכנו בעץ, את הישויות שחוסות בין צלליו המבקשות לבוא מתוך החושך הסמיך, הפראי, העתיק, אל האור היומיומי ואל נורמליות השגרה והעכשיו. מה יגיח משם אל חלל הבית וממנו אל חלל הגלריה? יצורי כלאיים מיתולוגיים המופיעים בתרבויות שונות, באגדות נשכחות או מוכרות. היצורים והדמויות זוכים להתייחסות חדשה ועדכנית, על התפר שמשכין שלום בין הנסתר והעתיק לבין העכשווי והגלוי.

התערוכה מציגה טריפטיך (יצירה המורכבת משלושה דימויים) קולאז'ים, שנוצר על-ידי תמר לב-און ומוצב על-גבי חלונות בית סיידוף ברחוב יפו בסמוך לגלריה ביתא. הטריפטיך עוסק בדרך יפו ההיסטורית, המובילה מנמל יפו אל שער יפו בחומת העיר העתיקה בירושלים. התערוכה המוצגת ברחובה הראשי וההומה של העיר, נודדת בין תקופות וחלומות, תכניות אדריכליות היוצאות משליטה, פרגמנטים אנושיים, ואלמנטים מהחי והצומח. היצירה היא שיקוף של מסע פנימי מורכב ומרתק, ובמקביל היא גם מסע היסטורי קולקטיבי המשרטט דרך בין עיר לעיר ובין זמן לזמן. הצגתם של דימויים סמליים וטעונים הקשורים למרחב התרבותי המקומי, מאפשרת לעוברי האורח לחוש שהם צועדים על אותו נתיב בו צעדו – בין השאר – יבוסים, רומאים, ממלוכים, עותמאנים, בריטים ורבים אחרים.

אגדה תלמודית מספרת שכאשר כרה דוד את יסודות בית המקדש, הוא חפר עמוק מידי עד שנפערה תהום ומימיה עלו ואיימו לשטוף את העולם. כדי להוריד את מי-התהום חזרה אל מתחת לפני הקרקע, דוד זרק למעמקיה פתק עם שם השם המפורש, והתהום ירדה עד לעומק של 16 אלף אמות. אלא שאז מי-התהום היו רחוקים מידי, והעולם איים להתייבש. כדי לאזן בין הרס לבנייה, דוד עמד לפתחה של התהום וניגן 15 מנגינות כנגד 15 אלף האמות, עד שמימיה הגיעו לגובה אלף אמות.

המאיירים המציגים בתערוכה, הוזמנו לאייר דימויים שיהוו סדרה של 'מנגינות לתהום'. איור אחר איור, הם יבקעו את  השכבות ויחתרו לעומקה וכוחה הכאוטי של התהום.

ניצן מינץ ו-Dede, זוג אמני רחוב ובני זוג בחיים, עולים לירושלים ליצירת עבודה תלויית מקום (סייט ספסיפיק). כמו יצירותיהם המשותפות, הם עוסקים בקשר שבין דימוי לטקסט. באמצעות הקשבה לרוח הזמן והמקום ומתוך בחינה של שכבות ההיסטוריה השונות שנושאת דרך יפו הקדומה המחברת בין נמל יפו במערב, לשער יפו במזרח ירושלים – הם חושפים את הקשרים הסמויים בין עבר, הווה ועתיד המאפיינים את העיר. היצירה, כשכבה נוספת בתולדות העיר, מסתירה את חנויות בית סיידוף המיותמות אך מגלה משהו על תנועת הזמן, על העוברים ושבים ועל מה שמעבר.

בתיה קולטון ורותו מודן בתערוכת איור לילדים

בתערוכה המוקדשת כולה לילדים, מוצגים מיטב האיורים לספרות ילדים שאיירו בתיה קולטון ורותו מודן – בגובה עיניהם של הקוראים הקטנים. בתערוכה יוכלו הילדים והוריהם לשוטט בין האיורים שיצרו קולטון ומודן לאורך השנים, ולהיחשף לא רק אל הסיפור הויזואלי מתוך הספרים אלא גם אל מאחורי הקלעים של הספר: היד המאיירת, המחשבה מאחורי הדמויות ותהליך היצירה שלהן. בין השאר יוצגו בתערוכה סקיצות ואיורים מקוריים של השתיים החושפים כיצד נוצר קו או כתם, איך נבנית קומפוזיציה, אילו דמויות נכנסו לתמונה ואילו נותרו במגירה.

לצד התערוכה, הגלריה הקטנה תהפוך לספריית ילדים עם כל הספרים שאיירו השתיים, מעין פינת קריאה שקטה בה יוכלו המבקרים לצלול אל תוך הסיפורים ולהחליף חוויות.

"בנות שתיים בובותיים צילי וגילי עימי פה… מי מהם יפה יותר? אימרו דודים זו או זו?"
מאז נכתב לפני יותר ממאה שנה, הפך השיר הקלאסי של חיים נחמן ביאליק אודות הילדות-בובות-תאומות למטבע לשון ולדימוי בעל חיים עצמאיים בשפה העברית. התערוכה "בובותיים" משלבת באופן חופשי בין איורים, ספרים ובובות, ומבקשת להעניק בדרך זו ל-"צילי וגילי" פרשנות עכשווית ותלת מימדית, הפעם כתערוכה במוזיאון ישראל.
בספריית האיור באגף הנוער יוצגו: איורי מקור של נחום גוטמן בהשאלת מוזיאון נחום גוטמן; מיצב בובות של אספנית הצעצועים ליאורה פוגלמן, בו ישולבו בובות מן האוסף הפרטי שלה ומאוסף אגף הנוער; וכן אובייקט פיסולי רך וגדול מימדים שיצרה המעצבת נעמה בן משה בהשראת השיר וביוזמת פסטיבל ״אאוטליין״.

ירושלמים לא מוותרים אחד לשני, ודאי לא בסוגיות המחלוקות הבוערות של המרחב הציבורי המשותף בעיר. יחד עם זאת, הם גם לא מוותרים אחד על השני, ומתעקשים לחלוק את החיים בירושלים. ברוח זו יצרו המאיירים נעמה בנזימן ויוני שלמון, תערוכת כרזות המבקשות לתת ביטוי חזותי לסוגיות השונות בעיר. התערוכה נוצרה מיוזמתם המשותפת של מרכז הגישור והדיאלוג בקהילת עיריית ירושלים, חברי.ות מועצת ההסכמות הירושלמית של "הקונגרס הישראלי" וקבוצת "פלוגתא", המרכזת פעילים.ות חברתיים.ות מכלל מגזרי מערב העיר, ועוסקת בבניית הסכמות בדיוק סביב אותן סוגיות המחלוקת בירושלים.

גם בגלויות היפות של עירנו
אנחנו נמצאים, אולי אי אפשר לראות
אותנו, כי ישבנו בבית,
או קטנים מידי:
הצילום נעשה ממטוס עובר.
// יהודה עמיחי //

בתקופת הסגר, התגלו תמונות של ירושלים אחרת: בניינים דוממים, רחובות ריקים ושווקים מיותמים. אין דבר סוריאליסטי יותר מלצפות בעיר שוקקת חיים ההופכת נטושה, עיר המופשטת מתושביה. בעבודותיהם, המאיירים אור בר-אל ולי דרור, מייצרים דיאלוג עם מציאות זו. דרך הדמויות המאוירות על-גבי הצילומים, הם מחזירים חיים למרחב הריק ובו זמנית מנכיחים את העדרם.

התערוכה מציגה פרשנות ויזואלית לשירה של זלדה, ״שלומי״. סדרת האיורים המוצגים בתערוכה, תתחיל מהתמקדות במרחב הפרטי והאינטימי, בדל״ת האמות, תמשיך ותתקדם אל עבר המרחב הציבורי, ברשות הרבים, וביניהם תתקיים תנועה של התרחקות מתמדת. הסדרה מבקשת להתייחס לקשרים הגלויים והסמויים בין בני-זוג, בינם לבין סביבתם, בין עונות השנה הגשמיות ואלו המטאפוריות, ולבחון את אופיים של הקשרים החברתיים והאחריות החברתית.

תערוכת קול קורא

קהילת האנימטורים הישראלית ״לופדהלופ״, מבקשת לקדם יצירת אנימציה ישראלית מקורית. חברי הקהילה משתתפים באירועים, פסטיבלים ואף יוזמים תחרות חודשית המתמקדת בכל פעם בנושא חדש. לאחר תקופה ארוכה של בידוד והסגר, המושג "בחוץ" הפך נזיל וגבולותיו היטשטשו. מהו חוץ? היכן נגמר החוץ ומתחיל הפנים? עם תחילתה של החזרה הממושכת לשגרה, צוות ״לופדהלופ״ ישראל הזמין את קהילת האנימציה המקומית להגיב על המושג "בחוץ", להציע את פרשנותם ולבטא באמצעות אנימציות קצרות את התחושות שהוא מביא עמו.

יצאת כי רצית להגיע, האמנת ששם עדיף, הסתכנת בנטישה של הנוח והמוכר לטובת זמן-מרחב-נפש ביניים שבסופם קיווית למצוא טוב יותר. היבטת לאחור ונוכחת שהמקום בו חשבת שהיית – קָטֵן והולך ומתרחק אל האופק. מבלי משים – זזת, ואולי זהו רק הזמן שעבר, ומכל מקום השינוי והפער ניכרים וניבטים. התערוכה עוסקת בהתמודדות עם המצב הנפשי שלנו כשאנחנו בדרכים: בציפיות, בחרדות, בגעגוע, בארעיות וּבַצֵּידָה שהייתה לנו במעברים שעשינו בחיינו: חפצים, טקסטים, אנשים, מנטרות – כל דבר שליווה אותנו בדרכים.

בילדות הקרוסלה מספקת שעשוע, ריגוש, עונג ופליאה, אך עם ההתבגרות, היא הופכת לאובייקט המעורר בחילה, סחרחורת, תחושת איבוד שליטה ושיבוש ההתמצאות במרחב. מה יש בה שמכיל מנעד קיצוני כל-כך של חוויות? בעולם המבוסס נרטיבים והתקדמות ליניארית, התנועה המעגלית במרחב מציעה אפשרות אחרת. כזו שאינה נמדדת במונחים של הישג, קדמה או הספק, אלא בתנועה רפיטטיבית, הנבחנת במושגים של משך, התמדה, מהירות ושיבה מחודשת אל נקודה מוכרת. התערוכה מציגה עבודות המתייחסות אל ההיבט המעגלי של המרחב הפיזי, של מעגל החיים ושל החוויה הנפשית האנושית.

התערוכה מציגה שבעה איורים של אמני קולקטיב האנימציה הירושלמי ״תוהו״, המתערבבים זה לתוך זה בחוויה הפורצת את גבולות הנייר. כל איור מאפשר הצצה ייחודית לעולם העומד בזכות עצמו, עשיר בפרטים ומאויר בשפה ייחודית. לצד זאת, כל צופה מוזמן לראות דרך הטלפון האישי, כיצד באמצעות קסם האנימציה הם משתלבים בדרכים פרועות ומפתיעות. האינטראקציה בין האיורים, מבקשת לייצר דיאלוג אינטימי ויצירתי, לפרק את העולמות המוצגים ולבנותם מחדש.

כולנו מתפתחים ומשתנים כל הזמן. מתוך החוויות שאנו חווים, מגיעות תובנות חדשות ושינויים בתפיסה. אנחנו לומדים מהטעויות שלנו ומהאנשים הסובבים אותנו, אבל השינוי לא תמיד קל. לא תמיד נוח לנו להגיד בקול רם שטעינו, להודות בחולשה או פגם שיש בנו או להתמודד עם ההשלכות של הבחירות שלנו. שינוי פנימי אמיתי דורש מאיתנו מאמץ, למתוח את הגבולות המנטאליים והנפשיים, לפרק ולהרכיב מחדש, להתבונן פנימה ולקבל את מי שהיינו כדי להיות מי שאנחנו עכשיו. כך נוצר מצב מעניין – אנחנו תמיד אנחנו, כלומר, תמיד אותו אדם, ועם זאת נמצאים בשינוי פנימי תמידי. התערוכה מוצגת על-גבי קירות מוזיאון הטבע ומזמינה את הצופה לעבור תהליך של מעבר ושינוי פנימיים, דרך סדרת איורים מתמשכת המשקפת את הרגש, היופי והקושי שבהתבוננות פנימה.

בתקופה בה המרחב העירוני הצטמצם, מצאנו את עצמנו מבלים זמן רב בתוך חלל של ארבעה קירות לבנים. הרגשנו כמיהה להכניס את החוץ פנימה. להכניס לביתנו את התחושות והסיטואציות המרחביות, שפתאום נלקחו מאיתנו וגרמו לנו לראות אותם כלא ברורים מאליהם. קבוצת מאיירים.ות בחרה לבטא בעזרת כישוריהם הייחודיים, את הערכתם המחודשת לחוץ, לטבע, לחופש ולצומח, להציג את פרשנותם כיצד ניתן להתמודד עם בידוד ובדידות בתוך חלל סגור ולהעביר את המבקרים חוויה מרחבית-סביבתית בחלל הגלריה של מוזיאון הטבע. המשתתפים.ות בתערוכה בחנו את טשטוש הגבול בין החוץ לפנים והאפשרות להיות בחוץ בזמן שאנחנו בבית, לצד הגדרת המרחב הפנימי מחדש בעזרת קשר ברור עם החוץ.

התערוכה מוצגת בגלריה של מוזיאון הטבע, המתפקד בעצמו כחוויית חוץ-פנים, כאשר הגן המקיף אותו הוא חלק מתצוגתו הקבועה. לאורך הפסטיבל, תהפוך הגלריה למרחב פנימי ׳ירוק׳, בתוך הגן החיצוני.

תערוכת קול קורא

התערוכה מציגה פרשנות מאוירת לשירי ערש מאת המשוררת וסופרת הילדים לאה גולדברג. מאיירים.ות מכל רחבי הארץ, מציעים.ות בתערוכה זו קריאה נוספת, כעת כאנשים מבוגרים, של השירים עליהם גדלו דורות של ילדי ישראל. אלו שהתנגנו בגן הילדים, נלחשו לפני השינה ואף התגנבו לחלומות. העבודות המוצגות בתערוכה מוצעות למכירה.

אמנים משמיעים קול נגד גזענות

סטודיו דוב אברמסון, בשיתוף המרכז לנפגעי גזענות והצוללת הצהובה, מציגים תערוכת כרזות מאוירות ומעוצבות עפ"י שיריהם של אמנים יוצרים מהשורה הראשונה בארץ, המשמיעים קול ברור נגד תופעות של גזענות ואפליה בחברה הישראלית. בין היוצרים המשתתפים: ברי סחרוף, רונה קינן, שי צברי, אביב גדג׳ ואסתר רדא.

במשך למעלה משנה עבד המאייר והאנימטור עידן ברזילי על יצירת וידאו קליפ לשיר חדש של היוצרת דניאלה ספקטור. התערוכה, שבה יוצג הקליפ, מזמינה להציץ לתוך "חדר העבודה" של האנימטור ולהתרשם מהמסע המרתק שלו, שהחל בשיר קצר ונגמר בעולם שנברא יש מאין ומתעורר לחיים. התערוכה מציגה את אבני הדרך של תהליך העבודה המורכב של בימוי קליפ אנימציה: החל משלב המפגש הראשוני עם המילים, דרך פיתוח התסריט והקונספט-ארט, ועד יצירת האנימציה עצמה בטכניקת דו-ממד.

מנהרת הזמן היא קבוצה של מאיירים שאוהבים לאייר ואוהבים היסטוריה, ובתור שכאלה, החליטו פעם בחודשיים להרים את הראש מעל העבודה השוטפת ולאייר להנאתם ללא לקוח וללא הגבלות. בכל סבב נבחרת שנה באקראי וכל אחד מחברי הקבוצה מאייר אירוע מאותה השנה, ככל העולה על רוחו. במסגרת התערוכה ייחשפו עבודות חדשות שטרם עלו לרשת של אירועים משנת 1887, שנת הקמת בית הנסן בירושלים. בנוסף יוצגו שלל עבודות מהסבבים הקודמים שאיירו חברי הקבוצה.

התערוכה מוצגת במרכז העיר ירושלים

תערוכת המאיירים הירושלמים המסורתית מבקשת להתייחס אל המרחב העירוני כאל יומן הזוכר את האירועים האינטימיים המתרחשים בו. כל פינת רחוב, ספסל או חלון דירת סטודנטים מכיל סיפור. המאיירים המשתתפים התבקשו לכתוב סיפור אישי או משפחתי שקרה במקום מסוים במרכז ירושלים ולאייר אותו על פי פרשנות אישית. התערוכה, הפרוסה במרחב הציבורי, מציגה את הסיפורים באזור שבו התרחשו. בכל נקודה תוכלו למצוא את הסיפור והאיור, להביט סביבכם ולחוות, ולו במעט, את מה שקרה. אתר האינטרנט, שנוצר במיוחד עבור התערוכה, מאפשר סיור וירטואלי בין הנקודות השונות בעיר.

LUSTR הוא פסטיבל לאיור עכשווי מקורי, המשמש גג לתערוכת האיור הגדולה ביותר בפראג, צ'כיה. מאיירים מקצועיים וחובבים מציגים יחד תערוכה, שהיא נקודת מפגש של השראה הדדית המושכת אליה למעלה מ-2,000 מבקרים. LUSTR ON TOUR, בשיתוף פעולה עם המכון הצ'כי, מציגה איורים נבחרים שהשתתפו בפסטיבל בחמש השנים האחרונות.

ספריית האיור באגף הנוער גאה לחגוג יום הולדת 30 ל"כספיון" בתערוכה מיוחדת. בתערוכה יוצגו האיורים המקוריים של פאול קור לספרי כספיון, ויובא סיפורו של הדג הקטן שהפך את יוצרו מגרפיקאי וצייר לסופר ומאייר בעל שם בינלאומי. לצד איורי שלושת ספרי כספיון יוצגו גם איורים מקוריים לסיפורים שיצר פאול קור לחיות אהובות אחרות. לרגל התערוכה תושק מהדורה חדשה וחגיגית של כספיון בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

בחנות הפופ אפ מבקרי הפסטיבל יוכלו לרכוש עבודות פרינט שעוצבו על ידי משתתפי הפסטיבל ומאיירים נוספים, וכן מוצרים שונים בעיצוב ישראלי מקורי. החנות מציעה הזדמנות להיחשף לעיצובים נבחרים שלוקטו מתוך רצון להפגיש את הקהל עם יצירה יומיומית.

במרכז התערוכה עומדות פרשנויות איוריות לטקסטים קצרים של חנוך לוין מתוך מחזותיו "הילד חולם" ו"מתאבל ללא קץ". העוסקים בילדוּת ובילדים. האיורים נוצרו במסגרת הקורס "איור ככלי פרשני" לסטודנטים משנה ג' במסלול האיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בהנחיית המרצה והמאיירת מרב סלומון. התערוכה מתקיימת במסגרת רזידנסי המתרגמים של משכנות שאננים, המוקדש השנה ליצירתו של לוין.

התערוכה של מורן ואור יוגב מייצרת מפגש קסום בין הגיוון התרבותי המיוחד שמתקיים בעיר ירושלים לבין ספר הילדים הישראלי "דירה להשכיר". השנה חוגגת היצירה הקנונית מאת לאה גולדברג 60 שנה, וזו הזדמנות מצוינת להראות כמה היא רלוונטית עד היום. התערוכה מציגה דמויות בנות זמננו כדי להעביר מסר על דעות קדומות, סטיגמות וגזענות. התערוכה חוגגת את השוני התרבותי המתקיים בירושלים ומדגישה את השכנות הטובה, את האותנטיות ואת אהבת חינם. הדמויות בתערוכה ייצאו מחלונות הראווה הריקים העומדים להשכרה בבתי סיידוף בלב העיר, ומעלות את השאלה מי יסכים ומי יסרב לשכור לצידן חנות. "הנאים השכנים בעיניך?"

התערוכה "קווי דמיון" מבקשת לעמוד על הקשרים והמפגשים בין צילום, אנימציה ואיור דרך עבודותיהם של יוצרים עכשוויים, מקומיים ובינלאומיים מובילים בתחומם. בליבה של התערוכה תהליכים של יצירת נרטיבים חלופיים בדויים למציאות היסטורית או ביוגרפית, בהם אלמנטים מאותה מציאות נשזרים לתוך עבודה חדשה. תמונת העולם הספק-בדיוני שנוצרת מעלה שאלות אודות הקו העדין העובר בין מה שהיה לבין מה שיכול היה להיות. התערוכה תתקיים בגלריה עזריאלי שבמכללה האקדמית הדסה, גלריה חדשה לעיצוב ולאמנות בלב ירושלים, הפועלת על קו התפר שבין מזרח ומערב העיר.

תערוכת קול קורא לכבוד 20 שנה למותו של מאיר אריאל

​

41 אמנים ואמניות מציגים פרשנויות מאוירות למילה ״טרמינל״. האיורים מבטאים ספקטרום רחב של חוויות, החל מחוויית היציאה לחופש בשדה התעופה, דרך סוגיות של קרבה ומרחק בין ארץ ושמיים ועד לטרמינליות – הסופיות, המוות. תערוכה ססגונית ואקלקטית.

תערוכת מפגש בין מיכל בוננו ועמית טריינין, שני מאיירים ותיקים שחולקים נקודות השקה ביוגרפיות אישיות. לקראת התערוכה מיכל ועמית יצאו למסע משותף, שבמהלכו ראיינו זה את זו, ביקרו זו בביתו של זה, דיברו על אמנות, ספרות, משפחה ואוכל, וגם תהו אם יֵרד גשם בחמישי. כדי לבחון ולגלות את המשותף והשונה בחוויות ה"מקום" שמעצבות את חייהם הם יצאו יחד לטיולים בתל אביב, בירושלים ובקיבוצים בית ניר ועין השופט. בתערוכה בגלריה ביתא מוצגים אובייקטים פיסוליים, טקסטים, איורים וציורים שמרכיבים מיצב ייחודי, היברידי וצבעוני. המיצב מחבר בין השאלות והתשובות, בין תל אביב לירושלים, ובין חוויות יומיומיות ישראליות למקורות ההשראה לאמנות של כל אחד מהם

תערוכת הפתיחה של הפסטיבל מוקדשת השנה למהלך כפול של השראה. שמונה מאיירים פירשו והחיו בצבע ובכתם שירים של שמונה משוררים ומוזיקאים בולטים. בשלב השני קיבלו הכותבים את האיורים בלי שהם יודעים את מקורם הטקסטואלי, והמריאו מהם אל כתיבת שירה ומוזיקה. בתערוכה עומד כל איור מלווה ב"אב" וב"ילד" פואטיים – השיר שממנו נולד והשיר שנולד בעקבותיו.

סיור בתערוכות נבחרות

לראות, לשמוע ולהכיר מקרוב את האיורים והטקסטים במגוון התערוכות המוצגות במסגרת פסטיבל אאוטליין. הסיור, בהנחיית השחקן גיא כהן והמנהלת האמנותית של הפסטיבל, נועה קלנר, יתחיל בתערוכה "געגוע" המוצגת בביתא ותסתיים בתערוכת מאיירים שירה בימקא. הסיור ללא עלות אך מותנה בהרשמה מראש.

רחוב עזה

פרויקט "שפת רחוב" הופך את השמות המוכרים לנו משלטי הרחוב לדמויות בסיפור ירושלמי עכשווי. רחוב עזה הוא המשתתף הראשון בפרויקט, עם סיפורו של בנימין מטודלה אשר מחליט יום אחד לעזוב את ביתו ולנסוע לפריז, וחבריו מנסים ללא הצלחה לשכנע אותו לדבוק בבירה. במסגרת פסטיבל אאוטליין נצא לסייר בין בתי הסיפור והאיורים המלווים אותם, הפזורים בחמש תחנות במעלה רחוב עזה. אתם מוזמנים לסיור תיאטרלי שלאחריו תתקיים שיחה עם המאיירים על תהליך העבודה. ניפגש בפינת הרחובות עזה-מטודלה ביום שישי, 6.7, בשעה 14:00. הסיור מתקיים ללא עלות ואין צורך בהרשמה מראש.

מוזיאון ישראל

צבועה שמתחזה לנסיכה, רופא חיות מהולל שמקל על כל מכאוב וסבל, הקדושה נינו ותלאותיה בדרך לקווקז, שתי ילדות שרבות על בובה אחת ואפילו סיפור אמתי אחד, שנשמע דמיוני, על הופעה בלתי נשכחת של זמרת ישראלית מפורסמת במחנה פליטים בקפריסין. אלו הם גיבורי הספרים המאוירים אשר יוצריהם זכו בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים לשנת 2018. בתערוכה יוצגו מגוון מאיורי הספרים הזוכים, יחד עם מכתבים אשר אוירו בידי האמנים במיוחד לתערוכה זו.

אירוע פתיחת התערוכה יתקיים ב-6.7 בשעה 10:30 בספריית האיור ובאודיטוריום אגף הנוער במוזיאון, ובמסגרתו יתקיים טקס הענקת הפרס לזוכים.
​
בתכנית: הרצאה של כלת הפרס לשנת 2018 נינו בינאשווילי אשר איירה וכתבה את הנובלה הגרפית ״על שפת הים השחור״, וכן מחווה מיוחדת במלאות 40 שנה לפרס האיור, לזוכי פרס האיור משנת 1978: אורה איתן, אלונה פרנקל, דני קרמן, יוסי אבולעפיה רות צרפתי ואורה אייל.

גלריה דואק, משכנות שאננים

היומן הגרפי בעיבודם של ארי פולמן ודוד פולונסקי,– יומן ולא רומן, כיצירה דיווחית שנכתבה תוך כדי התרחשות, כשהסוף אינו ידוע –,מתאר בדרך נפלאה את סיפורה המטלטל והמוכר של אנה פרנק. יומנה של פרנק, שהפך לנכס ספרותי קאנוני, זכה למספר רב של גרסאות ותרגומים. בגרסה זו, עמודי היומן מופיעים לעתים בדמות קומיקס קלאסי, הממעט בטקסט; לעתים משובץ עמוד שלם עם איור יחידהמבקש לבטא רעיון אחד המופיע ביומן; ולעתים הטקסט מופיע כפשוטו וממלא את העמוד, עם איורים קטנים מאת פולונסקי בצדיו או בין הפסקאות. איורים אלה ברישום עיפרון ידני ובעיבוד דיגיטלי, ממלאים את היומן בדימויים המבטאים את הלכי נפשה של אנה ומציגים את עולמה הפנימי העשיר. בכמה מקומות לאורך היומן בחרו פולונסקי ופולמן לאייר סצנות או להדגים הלכי רוח של דמויות באמצעות התייחסות ליצירות מופת מתקופות שונות בתולדות האמנות. הציטוט או המחווה מאפשרים להם לשלב בין מחשבה חופשית ודמיון, בין פנטזיה והומור, בין קומיקס וסגנונות אמנות שונים, בין קו גרפי לציור כתמי – ולהפוך את הקריאה למרובדת ורב-גילאית. התערוכה מבקשת להראות את מנעד האפשרויות הגלומות במדיום הקומיקס, ולצד זאת להעיד על הגישה המכבדת טקסט קאנוני, אך גם מותחת את גבולות העיבוד. לצד פולמן ופולונסקי לקחו חלק בתהליך גם יוצרים אחרים, והתוצאה היא יצירת מופת מורכבת ועשירה.

בחסות ZAZ10TS

ימקא הבינלאומית ירושלים

התערוכה מציגה את איוריה של רוני פחימה למהדורה הדו-לשונית של הספר "הילדים צוחקים", מאת הסופר הסורי זכריא תאמר, ״מן החשובים שבסופרי העולם הערבי בסוגת הסיפור הקצר ובספרות הילדים״ (ע״פ כריכת הספר) ובעריכתה של שהם סמיט. האיורים של פחימה מחושבים ופורמליסטים ובו זמנית מלאים בחן ובחום של ציורי ילדים. כמו משתלבים ומודעים לנוף העירוני וללא חציצה ממנו, תלויים על גבי קירות זכוכית שקופים, מוצגים האיורים בבניין ימק״א, מקום המוקדש לשלוש הדתות ומייצר אי של מתינות פוליטית, שוויון ושקיפות.

בתי סיידוף

בחנות קטנה ומקסימה במבנה בית סיידוף ההיסטורי שליד שוק מחנה יהודה תפתח לימי הפסטיבל חנות פופ-אפ שתציג למכירה עבודות פרינט פרי עטם של מאיירים משתתפי הפסטיבל ומוצרים מקורים של מעצבים ישראלים מרחבי הארץ.

נוקטורנו

״נקודת מוצא״ הינה תערוכה העוסקת במילים. באותה מילה, משפט, קללה או שיר ערש ששמענו בילדותנו בבית והשפיע עלינו. מילים שהמקור שלהן רחוק ואשר נדד עם המשפחה לכאן. המקורות יכולים להיות אלג'יריים, צרפתיים, אמריקאים, תימניים ומכל מדינת מוצא ברחבי העולם. הם יכולים להיות צבריים לגמרי או בליל של כולם יחדיו. הפסיפס הישראלי, כפי שיוצג בתערוכה, מורכב מכל אלו. התערוכה נותנת פרשנות איורית וטיפוגרפית ל״נקודת המוצא״ האישית של האמנים.

ימקא הבינלאומית ירושלים

המחשבה לפתוח את ספרי הילדות ולגעת בהם כאמנים בוגרים, מחזירה אותנו אל חוויות הילדות במבט אחר ומכניסה אותנו ולו במעט למצב ילדי ותמים, כמו בשירו המפורסם של אהוד מנור. הילדות שלנו נוכחת תמיד, היא הבסיס להווייתנו וכאמנים אנו מקיימים שיח מתמיד עם ילדותנו.

כל אחד מחברי הקבוצה נדרש לבחור ספר ילדות שהוא אוהב במיוחד או ספר שמדבר אליו באופן ייחודי. חלקם יצרו במכוון עבודה חדשה בשיח עם הספר שבחרו, וחלקם מצאו בעבודותיהם הקיימות נגיעות בילדות, כך שהסתבר להם שהשיח עם סיפורי הילדות התקיים בהן מבלי לכוון.

תערוכת אמנים היא חריגה בנוף התערוכות שמשתתפות בפסטיבל אאוטליין, אשר ברובן הגדול נעות בין מילים לאיור. השנה תשתתף קבוצת האמנים בניסיון לחבר בין עולמות הטקסט, האיור והאמנות.

גלריה אגריפס 12 הוקמה באפריל 2004 על ידי קבוצת אמנים והיא הגלריה השיתופית הראשונה בירושלים.
הגלריה מקיימת מפגש ושיח שוטפים בין ציירים, פסלים, צלמים ואמני מולטימדיה ומייצגת חתך עשיר ומגוון של אמנות ישראלית עכשווית.

חלונות בתי סיידוף

לכל ירושלמי יש אוצר מילים ששגור אצלו, אך זר לחלוטין לרעיו הגרים ב״נכר״ – כל אזור מחוץ לירושלים. במבליק, אגו'אים, מאאתיים, כל אלו ועוד מקבלים כבוד בתערוכת פוסטרים מאוירים שהקימה חבורת הטושים, בה הם מסבירים לצופה מבחוץ את פירושה כל מילה, בצורה מאוירת וכתובה. התערוכה מוצגת כבחלונות ראווה לאורך רחוב יפו, ומייצרת מילון רחוב צבעוני המקשט את העיר עם מילותיה שלה.

חבורת הטושים פועלת מאז שנת 2012 וכוללת מאיירים שאוהבים לקשקש בטושים.

מנחם הלברשטט – איורי מקרא חדשים | בתי סיידוף

מזה עשור מאייר מנחם הלברשטט את מאמר פרשת השבוע הפותח את מוסף ״שבת״ להגות וספרות מבית מקור ראשון. לאיורי המקרא מסורת ארוכה החל מהעיטורים בשולי כתבי יד עתיקים ופרסקאות על קירות כנסיות, דרך ציוריו של רמברנדט ואיורי התנ״ך של גוסטב דורה ועד לפרשנויות המתחדשות בכל תחומי האמנות העכשווית. מסורת זו הינה כר נרחב ונח, אך גם שדה מוקשים עתיר קלישאות ופרות קדושות. לאורך השנים עשה המאייר ניסיונות שונים ומגוונים ביצירת השפה הוויזואלית. תחילה בטכניקות מסורתיות כגון רישומים בדיו, עיפרון ופסטל יבש ומשם בטכניקות מעורבות ודיגיטליות. אך גם ברמה הקונספטואלית – הלברשטט נע בתנועה מתמדת בתוך המרחב הלא מוגדר שבין הציור לאיור.

התערוכה כוללת איורים מהתקופות השונות, בהן ישנו שיקוף של התנועה הכפולה הזו – גם תנועת החיפוש בין האמנות לאומנות, הגבוה והנמוך, הידני והדיגיטלי; וגם תנועת ההתנערות המחפשת את המבט החדש על הסיפורים והטקסטים הקנוניים, על מנת לעורר אותם לחיים ולמצוא בהם רלוונטיות לימינו.

בתי סיידוף

״בטח שאני מקשיבה לך, חמודה. תמיד אהיה שם כשתזדקקי לי. ואתה, אהוב שלי, אל תדאג. כשתגדל כבר לא נצטרך צבא.״
חיי היומיום מלאים בסודות ושקרים, בעיקר כהורים. גדולים כקטנים, חצאי אמיתות – הם בדרך כלל נזרקים לחלל האוויר מבלי שאפילו נבחין בהם. לפעמים אלו שקרים שאנחנו מספרים לעצמנו. לפעמים הם כאלו שסיפרו לנו הורינו או הורים אחרים ולפעמים בכלל הילדים הם אלו שמספרים לנו. השקרים הפכו להיות חלק טבעי משגרת ההורות, שהיא, כידוע לכל הורה – מסע מורכב. היא מלווה בפחדים, באכזבות ובכשלונות, אבל גם באושר, בצחוק ובגאווה גדולה. היא בוודאי אף פעם לא מה שציפינו שתהיה. לפעמים, כדי לצלוח את המסע אנחנו נעזרים בשקרים כדי להקל על עצמנו, על הסביבה שלנו ובעיקר על ילדינו. 13 מאיירים ומאיירות שהם גם אבות ואימהות בחרו להתמודד עם השקרים הקטנים והגדולים שלהם כהורים על ידי כך שנתנו להם פרשנות איורית ייחודית ומעוררת הזדהות.
​
ב-8.7 בשעה 20:00 בביתא, יתקיים אירוע פתיחה חגיגי לתערוכה.
באירוע ישוחחו המאיירות רעות בורץ, אוצרת התערוכה, ורחלי שלו, שגם איוריה מוצגים בתערוכה, ולאחר מכן יתקיים מופע סטנדאפ של חגית גינזבורג ("טל ואביעד", "נשי ותהני").
לא להורים בלבד!

בית אליאנס

״שרבוט שבת״ היא קבוצת פייסבוק הפעילה מזה כחמש שנים, אשר הוקמה על ידי נועה ליברמן-פלשקס בשיתוף סיגל משל. יחד עם נועה, מנהלים את הקבוצה עמיר דרור מתל אביב, איה רוזן מניו-יורק ונעמה להב מירושלים. מטרת הקבוצה היא לאפשר מפגש יצירתי ובלתי אמצעי של מאיירים מקצוענים, חובבים וצופים שבאו רק כדי להסתכל.

בכל שבועיים נבחרים מילה או צירוף מילים מסוים כאשר חברי הקבוצה מאיירים בעקבותיהם ככל העולה על רוחם, כשהתנאי היחיד הוא שהעבודה תהיה חדשה ונעשית לצורך הקבוצה. כך מתאפשרת לחובבי האיור התנסות חדשה, ולמנוסים לחזור אל חוויה של רישום, ציור ושרבוט בשביל הכיף. במסגרת הפסטיבל, צועדת הקבוצה לראשונה אל העולם האמיתי שמחוץ למסך. התערוכה מציגה התייחסות איורית של חברי הקבוצה לשלוש המילים: לילה, לב ועיר. חלק זה של התערוכה יהווה מקבילה מודפסת לפעילות השוטפת של ״שרבוט שבת״ ויאפשר למבקרים הצצה פנימה.

בנוסף, יוצגו מיטב העבודות של הקבוצה מיום הקמתה.

גלרית אגריפס 12

מה בין איור לקוד? מה הן האפשרויות הנוצרות כשמחברים יכולות ויזואליות וידע אלגוריתמי? ובעיקר, מי מפעיל את מי? התערוכה מציגה מגוון תוצרים אינטראקטיביים הבוחנים את מערכת היחסים בין שפת התכנות הנחבאת – לבין הדימוי המאויר המוצג. בפורמטים שונים, ההתערבויות הסיפוריות ודרכי הממשק המגוונות, יוכלו המבקרים להפעיל בעצמם מיצגי איור ובכך לייצר חוויה שונה בכל פעם. התערוכה מתקיימת העל הציר האופקי שבין האיור הסטטי המודפס לבין סרט האנימציה המוקרן; ובציר הרוחבי שבין משחק פיזי וטקטילי לטכנולוגי המופיע על מסך. בהפעלה ובניית משחק, קצב או שינוי נרטיבי, העבודות המוצגות מציעות דרך חדשה לספר סיפור.

גלרית אגריפס 12

בדיוק מאה שנים מפרידות בין שנת לידתו של היהודי האמריקאי יהושע קמינסקי לשנת לידתה של אורשולה פלושינסקה, מאיירת פולנית צעירה. התערוכה נולדה מתוך ספרו של קמינסקי "אלף בית שלי", שמשלב שירי יידיש קצרים ומחורזים המשתעשעים באותיות האלף בית העברי ומתוך איוריה של פלושינסקה לספר, עליהם זכתה בפרס בולוניה. בספר, לכל אחת מאותיות האלף בית נבחרה מילה מייצגת שקמינסקי חיבר לה שיר קצר ומחורז. את השירים איירה פלושינסקה כך שבכל כפולת עמודים היא מתייחסת לשני המרכיבים: לאות העברית ולחרוזיו של קמינסקי. שני העמודים משלימים אחד את השני בהומור, בקו ובצבע, כך שמתקבלת תנועה וזרימה פשוטה וקלילה שהולמת את המקצב השירי של הטקסט. האיורים מדמים טכניקת הדפס מסורתית של חיתוך עץ ונושאיהם מזכירים דמויות משירי ואגדות ילדים אירופאים: הזאב, היער, החייט ועוד. הקומפוזיציה בנויה ממשטחי צבע חלקים שביניהם אזורים מאווררים של לבן ושחור. התמונה המתקבלת מהאיורים היא של סביבה ביתית, כפרית, יומיומית, מלאת חיים ופשוטה כמו זו שמוצאים באגדות, ושלרוב כבר אינה חלק מילדות עכשווית. התערוכה, שנוצרה בהשראת ספר ילדים, משמרת חוויה ראשונית של משחק וילדות ומציגה את העבודות כבתוך חדר ילדים. האיורים מדלגים בקלילות ובחן של ילד, ומלווים בפס קול ייחודי שגם הוא כמותם מחבר בין כאן לשם ובין פעם לעכשיו.

שלטי חוצות בכניסה לירושלים

״אתה נכנס לרחוב הנביאים, הולך ישר איפה האוטובוס של יד שרה. אל תמשיך לכיוון הדוידקה. ברמזור ליד איפה שהיה קולנוע אדיסון תיקח שמאלה ותמשיך לכנסת הישנה איפה שהיה משרד התיירות, תרד ליד איפה המגרש הישן של בית״ר – אל תפנה לתחנת הרכבת – תמשיך ישר, וזה הרחוב.״ (עמית עסיס)

התערוכה מובילה את הצופה דרך ציוני דרך ירושלמים אשר לכאורה היו ואינם, אבל למעשה ממשיכים להתקיים בתודעת המרחב של שבט הירושלמים – אותו זן מיוחד של אנשים שאינו מוותר על העבר ומזריק אותו כל העת גם לתוך ההווה העירוני היומיומי, מציגה חוויה שונה של התבוננות במרחב העירוני הירושלמי ומציעה לצופה סיור המלוּוה בתעתועי זמן וזיכרון.

לאורך גדר גן הפעמון

בתערוכה המסורתית של מאיירי ירושלים מציג כל יוצר את פרשנותו האיורית למושג ״פיקניק״. האיורים מתחברים יחדיו אחד אל השני ליצירת תמונת פנורמה ענקית באורך 22 מטר, בה מוצגים פיקניקים שונים ומשונים. העבודות נוצרו בהשראת טקסטים אישיים שכל מאייר כתב באירוע פיקניק-אינטימי-קהילתי שהתקיים לפני הפסטיבל, בו נערכה סדנת כתיבה יצירתית בהנחיית המשוררת ילי שנר.

התערוכה הוקמה בשיתוף ׳תיאטרון הקרון׳ ותוצג גם בפסטיבל תיאטרון הבובות הבינלאומי.

ביתא

״מרגיש ריק מבפנים, אבל אם תנערו אותי תוכלו לשמוע את הגעגוע מרשרש.״ (׳תקופה׳ מאת תה).
הסיפור הקצרצר מהווה תמצית מדויקת ומזוקקת של דבר גדול ממנו, התופס את הרגע ומספר סיפור שמעבר למילים. ממש כמו סוגה מינימליסטית זו, המכילה קפסולה של יריעה רחבה יותר, גם הגיף (gif) הוא דרך המספרת סיפור באמצעים ויזואליים המצטמצמים והולכים עד לכדי פריימים בודדים של תנועה. שני הז'אנרים בעלי הממד החתרני – הסיפור רזה השורות והאנימציה בת שבריר התנועה – הם צורות אמנות חופשיות המתקיימות לבד במרחב הווירטואלי, ללא תלות בגורמים חיצוניים כגון הוצאות ספרים ואולפני קולנוע.

במסגרת התערוכה ״געגוע״, הזמינה חן חייפץ, מייסדת ועורכת האתר ״מונפש״ שמונה יוצרי אנימציה שונים לתת פרשנות אישית לסיפוריהם הקצרצרים של סופרי הרשת תה ואלכס אפשטיין. יוצר האנימציה שחף רם, ינפיש סיפור קצרצר שכתב בעצמו.

אירוע נעילת פסטיבל אאוטליין יתקיים בתערוכה "געגוע" ביום חמישי 12 ביולי
בשעה 20:00.

ימקא הבינלאומית ירושלים

מרבית המקרים, האיור הוא אמנות מגיבה ומלווה, המפרשת מילים ומחיה אותן בצבע.
התערוכה "מאיירים שירה", מוקדשת השנה למרוץ שליחים של השראה – בו האיור מופיע לא רק כיצירה פרשנית אלא גם כמוקד לפירוש יצירתי.

מיטב המאיירים חוברים אל משוררים, סופרים, מוזיקאים ואמני ספוקן וורד כדי לבלבל בין משל לנמשל ובין המוזה לאמן המוקסם ממנה. במרכז התערוכה עומדים שלושה שירים של המוזיקאי שלומי שבן, שכל אחד מהם אויר מספר פעמים וזכה לפרשנות חזותית ממאיירים שונים. אל איורים אלה הגיבו ביצירה כותבים בולטים מאמנויות שונות, שלא הכירו את השיר המקורי או את נסיבות האיור, והמריאו מן היצירה החזותית אל כתיבת שירה, פרוזה או מוזיקה.

אירוע פתיחת פסטיבל אאוטליין יתקיים ב-5.7 בשעה 20:00 ויכלול הופעה חיה
של האמנים המשתתפים בתערוכה

כרזות קולנוע מאוירות של תלמידי המחלקה לתקשורת חזותית

תלמידי שנה ג׳ במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל מחזירים לחיים את המסורת המפוארת של פוסטרים מאוירים לסרטים. סטודיו "איור ועיצוב" בהנחיית המאיירת אורית ברגמן, מגיע לשיאו בפרויקט קנוני שנתי, בו הסטודנטים מאיירים סדרה בת שלושה פוסטרים לשלושה סרטים של במאי יחיד. היצ׳קוק, אלמודובר, קובריק, טרנטינו וג׳רמוש הם רק חלק מבמאי הקולנוע להם הסטודנטים איירו ועיצבו כרזות. השפה האיורית מאפשרת להציג פרשנות מסקרנת, רעננה ומפתיעה לסרטים של במאים קלאסים, תוך התכתבות עם עולמם הוויזואלי והתמטי של היוצרים, וגיבוש שפה גרפית מובחנת המאחדת איור ועיצוב.

באירוע פתיחת התערוכה ביום שלישי, 24 באוקטובר 2017, בשעה 20:30, בסינמטק 1, יוקרן הסרט "המסע המופלא" ולפניו יוקרנו סרטים קצרים של סטודנטים מבצלאל: קליפ אנימציה של יובל הקר לשיר "אני מין" של אלון עדר וסרט אנימציה של דניאלה שוחמן ובו לקט המלצות מפי אמנים וסופרים מהעולם עבור אמנים צעירים.

פלייסמטים מאוירים בהשראת כתביו של ש״י עגנון

התערוכה היא תוצריה של סדנת איור שנערכה בבית הקפה "תמול שלשום". בסדנה נפגשו מיטב המאיירים הירושלמים לשיח על כתיבה ועל הקשר שלה לאיור. הם קראו מכתביו של עגנון ובעיקר איירו על גבי דפים מחשבות והתייחסויות שלהם לסופר הירושלמי. האיורים הודפסו על גבי פלייסמטים שישמשו את סועדי בית הקפה במהלך השבוע, ויציגו כיווני מחשבה וטכניקות איוריות שונות.

מיירה קלמן, המאיירת הניו-יורקית הידועה, מתארחת בספריית האיור לתערוכה המוקדשת לכלבים אהובים. בתערוכה מוצגת סדרת תצלומי כלבים של הצלם אליוט ארוויט, שבהשראתם קלמן יצרה במיוחד ציורי קיר, טקסטים ומשחקים לחלל הספרייה.

ביום שלישי, 24 באוקטובר 2017 בשעה 18:30, בספריית האיור, אגף הנוער והחינוך שבמוזיאון ישראל, יתקיים שיח גלריה מורחב על כלבים, אנשים ומצלמות, בהשתתפות אורנה גרנות, אוצרת התערוכה, האמנית מיירה קלמן, וד"ר נעם גל, אוצר המחלקה לצילום במוזיאון ישראל. האירוע יתקיים בשפה האנגלית.

בתשלום דמי כניסה למוזיאון – ההשתתפות בשיח מותנית בהרשמה מראש ואינה כרוכה בתשלום נוסף.

תערוכת איור בתנועה (גיפים) של שירי הייקו

מה מתרחש במפגש בין הרגע הצלול והנצחי שלוכד שיר ההייקו, לבין תנועת הלולאה האין-סופית של האיור המונפש? מיטב המאיירים והאנימטורים בארץ יוצרים גיפים המתייחסים לשירת הייקו של משוררי קבוצת "ירח חסר". הגיפים שמוצגים בתערוכה יוקרנו על גבי מסכים ולצידם יופיע שיר. ההתבוננות הכמעט מקבילה, תלווה את הצופה ותהדהד את השאלה: מי מהם עוצר ומי בתנועה?

אירוע נעילת פסטיבל ״אאוטליין – איור ומילים בירושלים״ יתקיים על רקע תערוכת "רגע", ביום חמישי 26 באוקטובר 2017 בשעה 19:00. האירוע ייפתח עם אלכס בן ארי שיתייחס למהלך האמנותי שנוצר בפסטיבל בכלל ובתערוכה בפרט. משם נמשיך לשיחה קצרה בין המשוררים אלכס בן ארי וליאת קפלן לבין האנימטור אסף בן ארוש, על היחסים בין איור בתנועה לשיר הייקו, כפי שהם מוצגים בתערוכה. בהמשך תתקיים מסיבה פתוחה לקהל הרחב ובה תתקלט טלי בן יצחק.

פוסטרים מתוך מגזין המוזיקה ״קולומבוס״

״קולומבוס״ הוא מגזין מוזיקה ירושלמי שנולד לפני שש שנים במטרה להביא לקהל הרחב המלצות מוזיקליות, המוגשות בגובה העיניים. במשך השנים המגזין שלח זרועותיו והתרחב לעמודי פייסבוק, יוטיוב ומיקסקלאוד, תיקלוטים, תוכניות רדיו במספר תחנות ועוד. לפני שנתיים, חברי המגזין השלימו אתגר גדול יותר והוציאו לאור מגזין מוזיקה מודפס, היחיד מסוגו בישראל. לצד הוויזואלי של התכנים ניתן מקום חשוב ולכל גיליון גויסו ארבעה מאיירים מוכשרים מהארץ ומהעולם, שיצרו קשת רחבה של סגנונות וטכניקות איור. האיורים מספקים מבט רוחבי על הקשר שבין איור ומוזיקה. בתערוכה יוצגו כל האיורים משנים עשר הגיליונות שכבר ראו אור, וישתתפו בה ארבעים ושניים מאיירים.

אירוע הפתיחה יתקיים ביום ראשון 22 באוקטובר 2017, בשעה 20:00 בנוקטורנו Live בר, עם דברי פתיחה ותקלוט של חברי קולומבוס אל תוך הלילה.

איור ורישום של עוברי האורח בתחנות הרכבת הקלה בירושלים

תערוכת "אנשי הרכבת" מציגה את מפגש האיור, הסקצ׳ינג והשיטוט על ציר הרכבת הקלה, שהתקיים ב-11 באוגוסט 2017, בהשתתפות קבוצת ״אורבן סקצ׳רס״. חברי הקבוצה איירו מהתבוננות, את האווירה הירושלמית ואת האנשים הנוסעים ברכבת. האיורים עובדו והפכו לתערוכת רחוב גדולה, המוצגת על גבי תחנות הרכבת הקלה במהלך השבוע. התערוכה תופסת את הרגע הירושלמי בעפרונות ומכחולים, ומציבה את הצופה והנוסע בין הדמויות המאוירות.

מאיירי אורבן סקצ'רס יאפשרו לקהל הרחב לאייר מהתבוננות יחד ברחוב, ביציאת שרבוט משותפת. יום שישי 27 באוקטובר 2017, בשעה 10:00 באברהם הוסטל בר, מתחילים במילות פתיחה ונשנושים ויוצאים לשרבט.

תערוכת איור ווידאו של שירה מדוברת

בשנים האחרונות אמנות השירה המדוברת (ספוקן וורד) עולה ופורחת. היא מחריגה את הטקסט השירי מהדף והופכת אותו להתרחשות בימתית, נרטיבית, שנצפית בזמן אמת. המאיירים שמעניקים חיים לטקסט באמצעות כתמים וקווים לרוב, מתרגלים לעשות זאת עם המילה הכתובה, הנתונה, הסטטית.

בתערוכה שאצר רואי רביצקי, מיטב המאיירים בארץ יחברו אל משוררי ״פואטרי סלאם״ ויתנו ביטוי חזותי לקטעי שירה מדוברת. האיורים יוצגו על גבי קופסאות אור שנבנו במיוחד עבור התערוכה, ולצידם יוקרנו על גבי מסכים, קטעי וידאו של המשוררים מבצעים את שיריהם. בערב פתיחת התערוכה ביום חמישי, 19 באוקטובר 2017, בשעה 20:00, תתקיים הופעת שירה מדוברת חיה של המשוררים.

תערוכת כרזות זזות של מאיירי ומעצבי סטודיו דוב אברמסון בעקבות מגילת תענית

התערוכה משיבה ללוח השנה חגים שבעבר היו חלק ממעגל השנה העברי, ומסיבות שונות נדחקו מחוץ למעגל ואבדו במהלך השנים. המועדים המוצגים בתערוכה מופיעים ב"מגילת תענית" – חיבור קצר מימי בית שני, המונה שלושים ושישה מאורעות משמחים בתולדות עם ישראל. האירועים משתרעים על פני חמש מאות שנה – מתקופת עזרא ונחמיה במאה החמישית לפני הספירה, ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני. כאמור, רוב החגים הללו בוטלו והתאיידו מלוחות השנה שלנו – עד עכשיו.

בואו לחגוג את שובם של מועדים היסטוריים שהתפיידו מלוחות השנה שלנו: יום ניקנור, יום מותו של הורדוס, כיבוש חומת שומרון, ועוד. באירוע הפתיחה, יום רביעי 25 באוקטובר 2017, בשעה 20:00, בגולה הירושלמית (מתחם התחנה הראשונה). באירוע יושק לוח שנה של מעצבי הסטודיו שעוצב במיוחד לרגל התערוכה, ויתקלט DJ Baba Guzamba.

תערוכת איורים בין-לאומית נושאת שלום

מעצבים ומאיירים משבעים וחמש מדינות ברחבי העולם, התבקשו לעבוד עם המילה "שלום" – כמילת ברכה בעת מפגש – בשפתם ובתעתיק האלפביתי שלהם. בעברית המילה "שלום" משמשת הן כמילת ברכה והן במשמעות של אוטופיה, שלווה ויחסי ידידות בין עמים. הרעיון מאחורי התערוכה היה לעצב מסר של שלום לכל אדם בעולם, בכל מקום.

בתערוכה האינטרנטית השתתפו מאה ושלושים מעצבים ומאיירים. התערוכה נפתחה ב-21 בספטמבר 2017, יום השלום הבין-לאומי, והיא תוצג לראשונה בתערוכה פיזית בפסטיבל אאוטליין.

אירוע הפתיחה יתקיים ביום שישי, 20 באוקטובר בשעה 13:00 בסטודיו הסנדג.

עבודות עיצוב בהשראת קטעי הומור ישראלי

תערוכה מציגה קטעים נבחרים מרפרטואר ההומור הישראלי – החל מקטעים קנוניים אירוניים ומתוחכמים ועד לקטעי סטנדאפ עכשוויים ובדיחות עממיות, דרך עיניהם של מעצבים מתחומים שונים. המעצבים התבקשו ליצור אובייקטים תלת-ממדיים, בהתאם לדיסציפלינת העיצוב הייחודית להם ובהתייחס לטקסט ההומוריסטי שבחרו. כל אובייקט נשען על קטע אחר ומלווה אותו, בדומה לאופן שבו איור מלווה טקסט.

את התערוכה אצרו שנית אדם ונועה ראזר מקואפרטיב העיצוב הירושלמי בשיתוף עם הישיבה החילונית והיא תיפתח ביום שלישי 19 באוקטובר 2017 בשעה 19:00, בהרמת כוסית והסבר על התערוכה וייחודיותה. לאחר מכן הקהל מוזמן לאירוע פתיחת פסטיבל
"אאוטליין – איור ומילים בירושלים" בפטיו בית הנסן.