אגדה תלמודית מספרת שכאשר כרה דוד את יסודות בית המקדש, הוא חפר עמוק מידי עד שנפערה תהום ומימיה עלו ואיימו לשטוף את העולם. כדי להוריד את מי-התהום חזרה אל מתחת לפני הקרקע, דוד זרק למעמקיה פתק עם שם השם המפורש, והתהום ירדה עד לעומק של 16 אלף אמות. אלא שאז מי-התהום היו רחוקים מידי, והעולם איים להתייבש. כדי לאזן בין הרס לבנייה, דוד עמד לפתחה של התהום וניגן 15 מנגינות כנגד 15 אלף האמות, עד שמימיה הגיעו לגובה אלף אמות.

המאיירים המציגים בתערוכה, הוזמנו לאייר דימויים שיהוו סדרה של 'מנגינות לתהום'. איור אחר איור, הם יבקעו את  השכבות ויחתרו לעומקה וכוחה הכאוטי של התהום.