יצאת כי רצית להגיע, האמנת ששם עדיף, הסתכנת בנטישה של הנוח והמוכר לטובת זמן-מרחב-נפש ביניים שבסופם קיווית למצוא טוב יותר. היבטת לאחור ונוכחת שהמקום בו חשבת שהיית – קָטֵן והולך ומתרחק אל האופק. מבלי משים – זזת, ואולי זהו רק הזמן שעבר, ומכל מקום השינוי והפער ניכרים וניבטים. התערוכה עוסקת בהתמודדות עם המצב הנפשי שלנו כשאנחנו בדרכים: בציפיות, בחרדות, בגעגוע, בארעיות וּבַצֵּידָה שהייתה לנו במעברים שעשינו בחיינו: חפצים, טקסטים, אנשים, מנטרות – כל דבר שליווה אותנו בדרכים.