התערוכה התגבשה בזמן של מלחמה מתמשכת, כאשר נדמה היה כי המילה שלום עצמה כמעט איבדה את משמעותה. עבודותיה של איש־שלום, המוצבות בלב המרחב האורבני של ירושלים, מתמקדות במחוות אנושיות זעירות: רגעים של קרבה, הקשבה ונוכחות. הן מבקשות לשאול כיצד רגעים אלה עשויים לעורר מחשבה אחרת דווקא מתוך מצבי שבר, גם כאשר השפה עצמה מתערערת ונשחקת.

מאיה איש שלום היא מאיירת השואפת להדהד בעבודתה רגעים של חסד, אמפתיה ואמונה בטוב, יסודות המלווים את עיסוקה המתמשך במפגשים ובמערכות יחסים אנושיות.